גזר דין בתיק ת"פ 29285-09-11

1.         הנאשם הורשע, לאחר ניהול הוכחות, בעבירות של שוד מזוין, לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"); והחזקת סכין שלא כדין, לפי סעיף 186(א) לחוק. עונשי המקסימום הקבועים לצידן של עבירות אלה הם ארבע עשרה שנות מאסר וחמש שנות מאסר, בהתאמה.

2.         נסיבות ביצוע העבירות מפורטות בהכרעת הדין מיום 20.1.12, ותמציתן: ביום 7.9.11, בשעות הלילה המאוחרות, שדד הנאשם באיומי סכין סך של 1200 ש"ח בקירוב מחנות הנוחות Yellow שבתחנת הדלק "פז" ברחוב שאול המלך 304 בבית שאן.

טיעוני הצדדים לעונש

3.         המאשימה מבקשת לגזור על הנאשם עונש של מאסר בפועל, וכן הפעלת עונש של מאסר מותנה במצטבר (ת"פ 7565-01-10), מאסר על תנאי, פיצוי לעובד תחנת הדלק והטלת קנס.

בטיעוניה ציינה כי אין לדעת כיצד היה מסתיים האירוע אילו הפגין העובד במקום התנגדות לשוד. עוד טענה כי הציבור זכאי להגנה, לחיים בטוחים ושלווים, ולשם כך יש צורך בהעברת מסר ברור לשודדים בפוטנציה, באמצעות ענישה כואבת ומרתיעה.

המאשימה הגישה את גיליון המרשם הפלילי של הנאשם, ועמדה על עברו המכביד, ועל הדפוס החוזר על עצמו בכל פעם מחדש שעה שהנאשם עומד בפני בית המשפט, מביע חרטה, ולאחר מכן שב אל דרכו הקלוקלת. המאשימה סבורה כי אין מקום להתחשבות נוספת בנאשם ובמצבו, ושיש למצות עמו את הדין.

4.          הסנגור מבקש שלא למצות את הדין עם הנאשם, בציינו כי הנאשם עצור החל מיום 7.9.11 בתנאים קשים. עוד פירט בטיעוניו את נסיבות חייו של הנאשם, בן להורים גרושים המטפל באמו החולה, מכור לסמים המתקיים מקצבת הבטחת הכנסה. הנאשם עלה עם הוריו ארצה כשהיה בן 6, ומיד לאחר מכן ההורים התגרשו, דבר אשר גרם למחסור רגשי אצל הנאשם. לקשיים הללו נוספו קשיים כלכליים, חולי של בני משפחה ותחושת ניכור, שהתחזקה לאחר שהנאשם הסתבך בפלילים ולא מצא את הנתיב להשתלבות בחברה לאחר מכן.

הסנגור הוסיף וסיפר על מצבו הנפשי של הנאשם, אולם מפאת צנעת הפרט לא אפרט את הדברים בגזר הדין.

באשר לעתירת המאשימה להורות על הפעלת התנאי התלוי ועומד נגד הנאשם, טוען הסנגור כי התנאי אינו בר הפעלה, מאחר והעבירה בה הורשע הנאשם אינה עבירת אלימות קלאסית, כפי שדורש התנאי. מאחר וקיים ספק באשר לטיב הדברים שנאמרו במהלך השוד, יש לאפשר לנאשם ליהנות מן הספק ולקבוע כי הוא לא נקט באלימות במהלך ביצוע השוד.

ביחס לפיצוי ולקנס נטען כי לא נגרם לעובד תחנת הדלק כל נזק שבגינו מוצדק לחייב את הנאשם בפיצוי, וכן כי יש להתחשב במצבו הכלכלי.

הסנגור ציין לזכות את הנאשם, כי הוא נגמל, לדבריו, בכוחות עצמו משימוש בהרואין, אולם הוא עדיין תלוי בסמים קלים וכדורי הרגעה.

5.        אמו של הנאשם העידה במסגרת הטיעונים לעונש. היא סיפרה על המחלות מהן היא סובלת ועל כך שהנאשם משמש לה לעזר במשך כל שעות היום, ולכן ביקשה שלא לגזור על בנה עונש של מאסר בפועל.

6.        הנאשם מצידו ממשיך להכחיש מעורבותו בביצוע השוד, וטוען כי הוא חף מפשע.

דיון והכרעה

7.        אין ספק כי ביצוע שוד הוא בבחינת "עליית מדרגה" בהשוואה לרשימת העבירות הארוכה המופיעה בגיליון המרשם הפלילי של הנאשם. טרם הרשעתו הנוכחית נרשמו לחובת הנאשם 10 הרשעות, החל משנת 2003, בגין עבירות אלימות, בדרך כלל כלפי עובדי ציבור, וכן עבירות סמים. מן הטיעונים ומן המסמכים אותם הגיש הנאשם לבית המשפט, עולה כי הוא סובל מהתמכרות לסמים, ויש לשער, נוכח הנסיבות בהן נמצא לאחר ביצוע השוד, כי יש קשר הדוק בין התמכרות זו לבין מעורבותו של הנאשם בפלילים.

8.         אין לדעת עד כמה נכונה טענת הנאשם ולפיה הצליח להיגמל בכוחות עצמו מן השימוש בהרואין, אולם אין ספק כי בעיית התמכרותו לא נפתרה, ותוצאותיה משתקפות היטב בעובדות כתה האישום.

9.         הנאשם ביצע את השוד תוך שהוא מאיים על עובד תחנת הדלק באמצעות סכין. אכן, צודקת המאשימה בטענתה כי האירוע יכול היה להסתיים בתוצאות חמורות בהרבה, כאשר ניתן רק לשער מה היה קורה אילו עובד התחנה היה מגלה התנגדות. כאן המקום לציין כי דרישה לריקון הקופה המלווה בהחזקת סכין באופן גלוי מהווה עבירת אלימות, וככזאת היא מפעילה את עונש התנאי שהוטל על הנאשם בת"פ 7565-01-10.

10.        אין לקבל את טענת הסנגור כי יש לאפשר לנאשם ליהנות מן הספק משום שלא הובהר מה בדיוק אמר לעובד התחנה בזמן שדרש את הכסף. עצם השימוש בסכין, אף ללא שנלווה לדברים איום מפורש, מהווה מעשה של אלימות אשר נועד להשרות אימה ופחד, ועל ידי כך לכפות על האדם המאוים לבצע מעשה אשר אינו חפץ לעשותו, ושהוא רשאי או חייב על-פי דין להימנע ממנו. נקיטת אלימות או איום לנקיטת אלימות היא מהותה של עבירת השוד, והיא המבחינה בין עבירת הגניבה לעבירה לפי סעיף 402 לחוק (ראה בעניין זה: ע"פ 4571/11 אדי אדלר נ' מדינת ישראל, 6.12.11 (לא פורסם)). בעניין זה מן הראוי להפנות לפסיקת בית המשפט העליון בע"פ 7778/10 אחמד שהאב שדאב נ' מדינת ישראל (29.05.11, לא פורסם, להלן: "עניין שדאב"), שם נקבע:

"...המאסר המותנה ...עניינו הגדרה כוללת של עבירות אלימות, ולא יתכן ספק כי עבירת השוד היא במהותה עבירת אלימות.